משנה: כֵּיצַד צוֹלִין אֶת הַפֶּסַח שַׁפּוּד שֶׁל רִמּוֹן תּוֹחֲבוֹ מִתּוֹךְ פִּיו עַד בֵּית נְקוּבָתוֹ וְנוֹתֵן אֶת כְּרָעָיו וְאֶת בְּנֵי מֵעָיו לְתוֹכוֹ דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר כְּמִין בִּישּׁוּל הוּא זֶה אֶלָּא תוֹלִין חוּצָה לוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רע''א כמין בשול הוא זה. שמתבשלין לתוכו כמו בתוך הקדירה אלא תולין בתנור חוצה לו דר''ק מפרש על בסמוך ולא על ממש והלכה כר''ע:
לתוכו. מפרש הכא בגמרא דטעמיה דר' יוסי הגלילי משום דמפרש על כרעיו ועל קרבו על ממש שצריך שיהיו בתוכו:
תוחבו. להשפוד בקצה הדק שלו מתוך פיו עד בית נקובתו לפי שקצה הגס של השפוד צריך שיהיה למטה כדי שלא יפול הפסח והשתא הוה בית השחיטה למטה וקדייב דמא דרך שם:
שפוד של רימון. היו בוררין לצלייתו ולא של שאר עצים משום דמפקי מיא מבפנים והוה ליה מבושל אבל של רימון לא מפקי מיא. ובשפוד של מתכות לא משום שהמתכות חם מקצתו חם כולו ונצלה הוא מחמת השפוד והוה ליה צלי מחמת דבר אחר:
מתני' כיצד צולין את הפסח. משום דבעי' צלי מחמת אש ולא מחמת דבר אחר לפיכך מפרש התנא כיצד הוא נצלה:
רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יְהוּדָה הִיא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח עַל הַיָּחִיד. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וְרַבִּי יוֹסֵה מַתִּיר. רִבִּי זְעוּרָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. הַן אַשְׁכַּחְנָן פָּטוּר וְכָשֵׁר. אָמַר לֵיהּ. תַּנִּינָן הָכָא. פָּטוּר. וְתַנִּינָן תַּמָּן. כָּשֵׁר. 46a וְעַל כּוּלָּם הָיָה רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֵׁלְרִבִּי יוֹחָנָן בֵּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר. תְּעוּבַּר צוּרָתוֹ וְיֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. נִיחָא שֶׁמֵּתוּ וְשֶׁנִּיטְמְאוּ. שָׁמָּֽשְׁכוּ הַבְּעָלִים אֶת יָדָם. מָא אֲנָן קַייָמִין. אִם בַּחַייִם. פְּסוּל מַכְשִׁיר. פָּסוּל הוּא. אִם לְאַחַר שְׁחִיטָה. יֵשׁ מְשִׁיכָה לְאַחַר שְׁחִיטָה. מֵכֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת לִמְשׁוֹךְ. פְּסוּל מַכְשִׁיר הוּא. וְטָעוּן צוּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
על דעתיה דהדין תנא ברא. חוזר והופכו אח''כ להפסח כשהוא על השפוד כדי שיהא פיו למטה ושיזוב דמו דרך בית השחיטה ואלו לתנא דידן א''צ להופכו וכדפרישית במתני':
אית תניי תני. איפכא מתנא דמתני' תוחבו לקצה הדק מבית נקובתו וכו':
הדרן עלך אלו דברים
והא תנינן. לקמן בפ''ח נמנין ומושכין את ידיהם ממנו עד שישחוט ולא אשכחן לר' ישמעאל דפליג בהא וא''כ משיכה דידהו לאו משיכה הוא כלל דאכתי יש לו בעלים ואפי' פסול מכשיר לא הוי. ומשני אין דמיהת יש לו רשות למשוך מקודם אלא דהכא מיירי שלא נודע לזה שמשכו את ידם עד לאחר שחיטה ומכיון שיש לו רשות למשוך מקודם פסול מכשיר הוא נקרא וטעון עיבור צורה לר' ישמעאל:
ניחא שמתו או שנטמאו. הבעלים שפיר משכחת לה כגון שאירע זה לאחר שחיטה דמכיון בשעת שחיטה היה ראוי לאו פסול בגופו מיקרי אלא כמו שאירע פסול בדם הוא ופסול מכשיר הוא נקרא וטעון עיבור צורה שיפסול בלינה ואח''כ יצא לבית השריפה:
שמשכו הבעלים את ידם. קשיא דהיכא משכחת לה שיהא נקרא פסול מכשיר דמה אנן קיימין אם בחיים כשהפסח בחיים ועדיין לא נשחט אלא אחר כן כשמשכו את ידם ממנו פסול מכשיר בתמיה היאך אתה קורא לזה פסול מכשיר הלא פסול הוא בגופו ממש שהרי כשנשחט לא היו לו בעלים ואם לאחר שחיטה משכו את ידם קשיא וכי יש משיכה לאחר שחיטה:
דר' יהודה היא. למאן דס''ל פטור וכשר הוא דקאמר דלדידיה צריך לאוקמי להך סיפא דמתני' משכו הבעלים את ידם וכו' כר' יהודה:
דתנינן תמן. לקמן בפ''ח אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי ר' יהודה וא''כ מתחילה ע''כ ששחטו לשם שנים או יותר ומשכחת לה דאע''ג שמשך אחד את ידיו ממנו לא נשאר הפסח בלא בעלים ולא מיפסל דאי כר' יוסי דמתיר לשחוט על היחיד ומתני' סתמא קתני ולדידיה כששחטו על היחיד נמי בכלל והרי זה נשאר בלא בעלים כשמשך את ידיו ממנו ומהיכי תיתי יהא כשר דהא איכא למ''ד דפסח בלא בעלים אפילו פסולו בגופו נקרא ומיד יצא לבית השריפה כדלקמן אלא ודאי לדידי' מתני' כר' יהודה ובשלא נשאר בלא בעלים מוקי לה:
הן אשכחן פטור וכשר. והיכן מצינו כן ומאיזה מקום למד האי מ''ד לפרש פטור וכשר:
א''ל. דבפשיטות הוא נלמד דתנינן הכא פטור ותנינן תמן כשר גבי לאוכליו ושלא לאוכליו דמתני' דקתני פטור ובהדיא תנינן לעיל דכשר הוא וכן בשאר זבחים הראוין ושחטן לשם פסח לר' יהושע דפטור וכשר הוא וה''ה להך סיפא דמתני':
ועל כולם. ששנינו בהאי סיפא משכו הבעלים וכו' תנינן בתוספתא פ''ו היה ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר תעובר צורתו וכו' דלת''ק דהתם פסח בלא בעלים פסול גוף מיקרי וישרף מיד ור' ישמעאל סבירא לי' דלאו פסול גוף הוא אלא כמו שאירע פסול בדם או פסול בבעלים וכדקאמר שם זה הכלל אירע פסול בגופו ישרף מיד בדם או בבעלים תעובר צורתו ויצא לבית השריפה. ומשום דמדייק עלה דר' ישמעאל לקמיה מייתי לה:
הלכה: כֵּיצַד צוֹלִין אֶת הַפֶּסַח כול'. לָמָּה שֶׁלְרִימּוֹן. אָמַר רִבִּי חִייָה בָּר בָּא. כָּל הָעֵצִים בּוֹצְצִין מַשְׁקִין וְשֶׁלְרִימּוֹן אֵינוֹ בוֹצֵץ מַשְׁקִין. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּלַחִין. אֲפִילוּ שֶׁלְרִימּוֹן בּוֹצֵץ. אִם בִּיבֵישִׁין. אֲפִילוּ כָל הָעֵצִים אֵינָן בּוֹצְצִין. אֶלָּא כֵינִי. כָּל הָעֵצִים יְבֵישִׁין מִבַּחוּץ וְלַחִין מִבִּפְנִים. רִימּוֹן יָבֵשׁ מִבַּחוּץ יָבֵשׁ מִבִּפְנִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כל העצים בוצצין. זורקין ופולטין משקין הלחלוחית שבהן והוה לי' מבושל וכדמפרש ואזיל דבמה אנן קיימין אם בעצים לחין הלא אפי' של רימון בוצץ הוא הלחלוחית ואם ביבשין וכו' אלא כן הוא שכל העצים אפי' כשהן יבשין נשאר בהן הלחלוחית מבפנים ושל רימון כשהוא יבש אף מבפנים נתייבש הוא:
תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. צוֹלֶה אוֹתוֹ בִשְׁפוּד שֶׁלְמַתֶּכֶת. אָֽמְרוּ לוֹ. וַהֲרֵי הוּא רוֹתֵחַ וּמַרְתִּיחַ. אָמַר לָהֶן. [כְּשֵׁם] שֶׁלְעֵץ אֵינוֹ נִשְׂרַף כָּךְ שֶׁלְמַתֶּכֶת אֵינוֹ מַרְתִּיחַ. אָֽמְרוּ לוֹ. לֹא דוֹמֶה הָעֵץ לַמַּתֶּכֶת. שֶׁהָעֵץ חַם מִקְצָתוֹ לֹא חַם כּוּלּוֹ. שֶׁלְמַתֶּכֶת חַם מִקְצָתוֹ חַם כּוּלּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בתוספתא פ''ה בשם רבי יהודה אומר וכו' כשם שהשפוד של עץ אינו נשרף מה שבתוכו כך של מתכות אינו מרתיח בתוכו אמרו לו וכו' וכדפרישית במתני':
אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. תּוֹחְבוֹ מִבֵּית נְקוּבָתוֹ עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְתוֹךְ פִּיו. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּהָדֵין תַּנָּייָה בַרְייָה חוֹזֵר וְהוֹפְכוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
על דעתיה דהדין תנא ברא. חוזר והופכו אח''כ להפסח כשהוא על השפוד כדי שיהא פיו למטה ושיזוב דמו דרך בית השחיטה ואלו לתנא דידן א''צ להופכו וכדפרישית במתני':
אית תניי תני. איפכא מתנא דמתני' תוחבו לקצה הדק מבית נקובתו וכו':
הדרן עלך אלו דברים
והא תנינן. לקמן בפ''ח נמנין ומושכין את ידיהם ממנו עד שישחוט ולא אשכחן לר' ישמעאל דפליג בהא וא''כ משיכה דידהו לאו משיכה הוא כלל דאכתי יש לו בעלים ואפי' פסול מכשיר לא הוי. ומשני אין דמיהת יש לו רשות למשוך מקודם אלא דהכא מיירי שלא נודע לזה שמשכו את ידם עד לאחר שחיטה ומכיון שיש לו רשות למשוך מקודם פסול מכשיר הוא נקרא וטעון עיבור צורה לר' ישמעאל:
ניחא שמתו או שנטמאו. הבעלים שפיר משכחת לה כגון שאירע זה לאחר שחיטה דמכיון בשעת שחיטה היה ראוי לאו פסול בגופו מיקרי אלא כמו שאירע פסול בדם הוא ופסול מכשיר הוא נקרא וטעון עיבור צורה שיפסול בלינה ואח''כ יצא לבית השריפה:
שמשכו הבעלים את ידם. קשיא דהיכא משכחת לה שיהא נקרא פסול מכשיר דמה אנן קיימין אם בחיים כשהפסח בחיים ועדיין לא נשחט אלא אחר כן כשמשכו את ידם ממנו פסול מכשיר בתמיה היאך אתה קורא לזה פסול מכשיר הלא פסול הוא בגופו ממש שהרי כשנשחט לא היו לו בעלים ואם לאחר שחיטה משכו את ידם קשיא וכי יש משיכה לאחר שחיטה:
דר' יהודה היא. למאן דס''ל פטור וכשר הוא דקאמר דלדידיה צריך לאוקמי להך סיפא דמתני' משכו הבעלים את ידם וכו' כר' יהודה:
דתנינן תמן. לקמן בפ''ח אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי ר' יהודה וא''כ מתחילה ע''כ ששחטו לשם שנים או יותר ומשכחת לה דאע''ג שמשך אחד את ידיו ממנו לא נשאר הפסח בלא בעלים ולא מיפסל דאי כר' יוסי דמתיר לשחוט על היחיד ומתני' סתמא קתני ולדידיה כששחטו על היחיד נמי בכלל והרי זה נשאר בלא בעלים כשמשך את ידיו ממנו ומהיכי תיתי יהא כשר דהא איכא למ''ד דפסח בלא בעלים אפילו פסולו בגופו נקרא ומיד יצא לבית השריפה כדלקמן אלא ודאי לדידי' מתני' כר' יהודה ובשלא נשאר בלא בעלים מוקי לה:
הן אשכחן פטור וכשר. והיכן מצינו כן ומאיזה מקום למד האי מ''ד לפרש פטור וכשר:
א''ל. דבפשיטות הוא נלמד דתנינן הכא פטור ותנינן תמן כשר גבי לאוכליו ושלא לאוכליו דמתני' דקתני פטור ובהדיא תנינן לעיל דכשר הוא וכן בשאר זבחים הראוין ושחטן לשם פסח לר' יהושע דפטור וכשר הוא וה''ה להך סיפא דמתני':
ועל כולם. ששנינו בהאי סיפא משכו הבעלים וכו' תנינן בתוספתא פ''ו היה ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר תעובר צורתו וכו' דלת''ק דהתם פסח בלא בעלים פסול גוף מיקרי וישרף מיד ור' ישמעאל סבירא לי' דלאו פסול גוף הוא אלא כמו שאירע פסול בדם או פסול בבעלים וכדקאמר שם זה הכלל אירע פסול בגופו ישרף מיד בדם או בבעלים תעובר צורתו ויצא לבית השריפה. ומשום דמדייק עלה דר' ישמעאל לקמיה מייתי לה:
הַכֹּל מוֹדִין בְּעָלָיו שֶׁהוּא סָמוּךְ. מַה פְלִיגִין. בְּעַל. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר. עַל הַמַּעֲרָכָה סָמוּךְ לַמַּעֲרָכָה. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. עַל הַמַּעֲרָכָה עַל גַּגָּהּ שֶׁלְמַעֲרָכָה. אַתְיָא דְאַבְּא שָׁאוּל כְּרִבִּי עֲקִיבָה. וּדְרַבָּנִין כְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. רִבִּי אוֹמֵר. אֲפִילוּ עֲשָׂאָן שְׁנֵי סְדָרִין שֶׁלְאַרְבַּע עֶשׂרֵה רוֹאִין אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת כְּאִילּוּ אֵינָן וְהַתַּחְתּוֹנוֹת כְּשֵׁירוֹת. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי וְאַבָּא שָׁאוּל בְּשִׁיטַּת רִבִּי מֵאִיר בְּשׁוּלְחָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יוסי בר' בון בשם רבי יוחנן. קאמר רבי דהתוספתא ואבא שאול דמתניתין דהתם כדלעיל בשיטת רבי מאיר בארכו של שלחן ורחבו קאמרי דלר''מ דסבירא ליה ארכו של שלחן י''ב ורחבו ששה נשתיירו שני טפחים באמצע ששם היו שני בזיכי לבונה כאבא שאול דאילו לר' יהודה דהתם דסבירא ליה השלחן ארכו עשרה ורחבו חמשה ולחם הפנים ג''כ ארכו עשרה ורחבו ה' א''כ כשנותן ארכו כנגד רחבו של שלחן כופל טפחיים ומחצה מכאן וטפחיים ומחצה מכאן ונמצא ארכו ממלא רחבו של שלחן כדקאמר ר' יהודה שם ואין כאן מקום לבזיכי לבונה שיהיו נתונין בסמוך ולדידיה נתונין על גג של מערכה כרבנן דאבא שאול. וכן רבי דסבירא ליה שאפי' מסדר הוא השני סדרים שבעה שבעה כשירות ורואין וכו' היינו דוקא אליבא דרבי מאיר שרחבו של שלחן היה ו' וא''כ אף כשמסדרן גבוה ביותר יכולין הן לעמוד דאלו לר' יהודה דהשלחן לא היה רחבו אלא ה' וכשמסדרן ממלא ארכן כל רחבו של שלחן אם היה מסדרן יותר מו' זה על גב זה יפלו אלא דסבירא ליה נמי כר' מאיר:
רבי אומר וכו'. תוספתא היא בפ' י''א דמנחות ואיידי דאיירי בההיא דרבי מאיר ור' יהודה דפליגי בהשלחן מייתי להא הכא דתני התם כיצד מסדרין לחם הפנים נותן שש חלות לסדר זה ושש חלות לסדר זה ואם נתן שמונה חלות לסדר זה וארבע חלות לסדר זה או שעשה שלשה סדרים של ארבע ארבע לא עשה כלום עשאן שני סדרים של ארבע עשרה רבי אומר רואין את העליונות כאלו אינן והתחתונות כשירות ומשום דשנים עשרה חלות כתיב ואם עשאן שני סדרים של שבעה שישעה שתים העליונות רואין אותן כאילו אינן ושתים עשרה התחתונות כשירות:
אתיא דאבא שאול כר''ע. דהכא לא דריש על ממש אלא בסמוך בהתנור ודרבנן דהתם כר' יוסי הגלילי דהכא דעל ממש הוא וכדפרישית במתני':
הכל מודים בעליו שהוא סמוך. אמתני' דפ' שתי הלחם קאי דתנינן שם גבי פלוגתא דר' יהודה ור''מ בארכו של השלחן ורחבו ולרבי מאיר השלחן ארכו שנים עשר ורחבו ששה ולחם הפנים ארכו עשרה ורחבו רמשה נותנו לארכו כנגד רחבו של שלחן וכופל טפחיים מכאן וטפחיים מכאן וטפחיים ריוח באמצע כדי שתהא הרוח מנשבת בהן אבא שאול אומר שם היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים אמרו לו והרי כבר נאמר ונתת על המערכת לבונה זכה אמר להם הרי כבר נאמר ועליו מטה מנשה ועלה קאמר הכא הכל מודין היכא דכתיב עליו שהוא סמוך דעליו מטה מנשה אין לפרשו אלא בסמוך וה''ה כל עליו שבכתוב ובמה הן מפליגין בעל דאבא שאול סבירא ליה על המערכה סמוך למערכה הוא ולא על ממש כמו בעליו מטה מנשה ורבנן אמרין לא ילפינן על מאליו אלא על משמע ממש על גגה של מערכה:
מַה. כְּיֶרֵךְ [עָבָה] עֲבַד לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. אוֹ קְּרָיי דְרַשׁ רֹאשׁ֥וֹ עַל כְּרָעָ֖יו וְעַל קִרְבּֽוֹ׃ 46b מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. צְלָייוֹ כִגְדִי שֶׁלְחוּלִין. אִין תֵּימַר כְּיֶרֵךְ עָבָה עֲבַד לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. פָּסוּל. אִין תֵּימַר קְּרָיי דְרַשׁ רֹאשׁ֥וֹ עַל כְּרָעָ֖יו וְעַל קִרְבּֽוֹ. כָּשֵׁר. חָתַךְ מִמֶּנּוּ בָשָׂר וּצְלָייוֹ בוֹ. אִין תֵּימַר כְּיֶרֵךְ עָבָה עֲבַד לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. כָּשֵׁר. אִין תֵּימַר קְּרָיי דְרַשׁ רֹאשׁ֥וֹ עַל כְּרָעָ֖יו וְעַל קִרְבּֽוֹ. פָּסוּל. צְלָייוֹ בַּחֲבַל שֶׁלִּקְדֵירָה. אִין תֵּימַר כְּיֶרֵךְ עָבָה עֲבַד לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. פָּסוּל. אִין תֵּימַר קְּרָיי דְרַשׁ רֹאשׁ֥וֹ עַל כְּרָעָ֖יו וְעַל קִרְבּֽוֹ. כָּשֵׁר. לֹא כֵן תַּנֵּי. צְלִי אֵ֔שׁ. לֹא צְלִי קְדֵירָה. [שָׁנִי לָהּ]. בְּנוֹגֵעַ בְגוּפָהּ שֶׁלִּקְדֵירָה. הָדָא אָֽמְרָה. קְּרָיי דְרִישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא אמרה קריי' דריש. אהא דלקמן קאי וכלומר מהא דמפרשינן לפלוגתייהו דרבי יוסי הגלילי ורבי עקיבה כדלקמן ש''מ דמדרש' דקרא נפקא ליה לרבי יוסי הגלילי לטעמיה ובדרשא דקרא הוא דפליגי:
שני לה. תריץ להא בנוגע בגופה של קדירה הוא דמיעט הכתוב ולעולם אימא לך דבהבל של קדרה צלי מחמת האש הוא:
לא כן תני וכו'. כלומר דפריך על הא דקאמרת שאם תלאן בתוך הבל של קדירה להך טעמא דכירך עבה עביד ליה כשר הוא כדפרישית הא תני בברייתא למעט צלי קדירה דצלי אש אמר רחמנא:
אין תימר וכו'. גם כאן נתחלפו התיבות בספרי הדפוס בטעות וכצ''ל אין תימר כירך עביד ליה ר' יוסי הגלילי כשר שהרי אינו מקפיד אלא שיהו נצלין וא''כ אם הכרעים והבני מעיים נצלין אפי' מחמת ההבל של הקדירה כבר נצלין הן וכשר דלא יהא אלא שהן בתוכו ומדמה לה לירך עבה שהכל קרוי צלי אש ואפי' צד הפנימי וה''ה אם הבל קדרה קרוי צלי אש נצלין הן וכשר ולקמיה פריך עלה ומשני ואין תימר קרי' דריש וכו' פסול הוא דגזירת הכתוב הוא שיהו מדובקין בהפסח. וא''א לפרש לפי גי' הספרים צלייו להפסח בהבל של קדירה קאמר דא''כ אם כירך עבה עביד ליה פשיטא דכשר דאם ההבל של הקדירה צלי אש קרוי הכל צלי אש הוא ועוד דהאי אין תימר בתרא אין לו פירוש כלל לפי גי' הספרים אלא טעות הוא וכדאמרן:
צלייו בחבל של קדירה. כמו בהבל הוא שתלאן בתוך הקדירה שיהו נצלין מחמת ההבל החם היוצא מן הקדירה נמי איכא בינייהו:
חתך ממנו בשר. ונתנו בתוכו וצלייו בו נמי איכא בינייהו דאין תימר כירך עבה עביד ליה זה ג''כ כשר שהרי הכל צלי אש הוא כמו ירך העבה שנצלה. ואין תימר דטעמיה מגזירת הכתוב הוא א''כ כה''ג פסול אליבא דר''י הגלילי דאי מדייק ליה להכתוב שצריך שיהא הכל נדבקין בו א''כ צריך ג''כ שיהא שלם בדוקא אלא שהבני מעיים שצריך לנקותם מסירן בתחילה ומנקה אותן ואח''כ נותנן לתוכו אבל אין לו לחתוך בשר ממנו ואע''פ שנותנן בתוכו משום דקרא בדוקא הוא דכתיב:
אין תימר כירך עבה עביד ליה ר' יוסי הגלילי כשר אין תימר קריי' דרש ראשו על כרעיו ועל קרבו פסול. כצ''ל ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות בטעות דאי אמרינן דמדמה אותו לירך עבה א''כ אפי' כשהן נצלין בתוך גדי של חולין על האש לא איכפת לן מידי שהרי מ''מ הכל נצלה על האש ולנתינת טעם של חולין אינו חושש כלום אבל אי אמרי' דטעמי' משום דקרא קדריש א''כ גזירת הכתוב הוא שצריך שיהא על הפסח ובתוכו ממש ולא שיהו נצלין בתוך של חולין:
ומה נפיק מביניהון. מהני תרי טעמי צלייו להכרעים ובני מעיים בתוך גדי של חולין איכא בינייהו:
כירך עבה עביד ליה ר''י הגלילי. כלומר אם כמו ירך עבה עביד ליה שמדמה זה לירך עבה שנצלה שאין חוששין לומר שצד הפנימי אינו נצלה אלא כשנצלה על האש כולו צלי האש הוא אף כך הוא בני המעיים שבתוכו שכולו נקרא צלי אש או דילמא טעמיה דר' יוסי הגלילי דקרא הוא דריש דכתיב ראשו על כרעיו ועל קרבו שצריך שיהא נדבקין בו ועל ממש הוא:
מה. ושואל הש''ס מה הוא דעתיה דרבי יוסי הגלילי דקסבר נותן כרעיו ובני מעיו לתוכו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source